רק הרב אליהו מתאים

סקר שנערך לאחרונה ובדק את האוכלוסייה שצפתה בסדרה הטלוויזיונית סרוגים, גילה כי רוב מוחלט של צופי הסדרה היו דתיים. בנוסף התברר כי חילונים כמעט לא צפו בתוכנית ולא התעניינו בתכניה. עובדה זו הפתיעה רבים שחשבו כי הסדרה תהווה גשר בין החברה הדתית לאומית בישראל לבין החברה החילונית ותקטין מבחינה זו את הניכור בין שתי החברות, וזאת כיון שהיא מציגה דתיים 'שפויים' שמתמודדים עם נושאים רגילים של אהבה הקמת משפחה ועוד. בדיקה זו, שנערכה על ידי דוקטורנטית באוניברסיטת בר-אילן והוצגה בכנס עמדו“ת של מכללת ”אורות ישראל“, מלמדת בצורה חריפה כי השפעה על חברה לעולם אינה

נעשית על ידי התנחמדות או ניסיון מציאת חן. הרצון לגלות לחילונים שאנו כמוהם נידון מלכתחילה לכישלון מוחלט כיון שאמת זו ברורה מלכתחילה לכל בר דעת. עניין פשוט זה מלמד עד כמה התזה והרצון להעמיד רב ראשי נחמד שיהיה מקובל על הציבור החילוני במדינת ישראל הוא טעות בהבנה של מטרת המוסד. הרבנות הראשית אכן צריכה להשפיע על החברה הישראלית אלא שעשייה זו תיעשה דווקא על ידי אדם תקיף כמו הרב גורן זצ"ל שלא נשא פנים לאף אדם כולל לא למקים המדינה ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. עצוב לומר שעקרון זה מסביר גם מדוע ראש הממשלה אריאל שרון הצליח לפנות את גוש קטיף ולגרש את המתיישבים באופן קל כל כך. שרון יבדל"א קורץ מחומר הנהגה אמיתי והיה שייך לזן המנהיגים שלא ניסו למצוא חן בעיני הציבור אלא לעשות את מה שהוא חשב לנכון.

בכל מקרה עקרון זה מלמד עד כמה אנשים פרטיים וארגונים שמחפשים לייצר רבנות מסבירת פנים לציבור הרחב לעולם לא יצליחו במטרתם. הציבור לא רוצה נחמדות אלא הנהגה של אדם בעל שיעור קומה רוחני אמיתי שטובת הכלל תהיה העיקרון היחידי שיוביל אותו. קברניט כזה גם אם יהיה קשה מאד לציבור יזכה באהבת כולנו כיוון שנדע שטובתנו היא שמוליכה אותו. הדבר נכון גם בראשות ממשלה וגם בבחירת רב ראשי. למרבה הצער לא זה היה כיוונה של הרבנות הראשית בשנים האחרונות. מסיבות כאלו ואחרות חדרו אל הממסד הקדוש הזה גורמים שלא תמיד טובת כלל ישראל היתה השיקול היחידי שלהם. גורמים אלו גרמו לציבור למאוס במוסד לא בגלל דרישותיו המחמירות בענייני גיור, נישואין וכשרות אלא בגלל שמי שדרשו זאת היו אנשים לא ראויים שלא שידרו אמת פנימית גדולה.

במילא המבחן היחידי לפיו יש לקבוע את המועמד הבא של הציונות הדתית לרבנות הראשית לישראל הוא מבחן יכולתו של האיש לעמוד בלחצים ולנתב את הספינה בעוז רוח מבלי לפחד מסערות ציבוריות ומהתקפות של הרפורמים או ארגוני נשים שמבקשים לקעקע את יסודות ההלכה המקובלת לנו מהר סיני. נחמדותו של האיש או מקובלותו על בני עירו כפי שכך הדבר ביחס לרב דוד סתיו שליט"א, היא דווקא מעצור גדול וסימן שמדובר באדם שעיקר יכולתו היא בהשכנת שלום ובמציאת חן ולא בהנהגה תקיפה הנדרשת לתפקיד. במילים אחרות נכון לרגעים אלו המועמד הבולט היחידי שראוי לכל המחנה להתאחד מאחוריו הוא הרב שמואל אליהו מצפת. הרב אליהו גילה עוז רוח ועוצמה רבה במאבקים על השכרת בתים לערבים או בעמידתו נגד גישות הלכתיות בעלות גוון רפורמי. במילא מובטח שגם בתפקיד הרם הוא לא יירתע מכל הרוחות התקשורתיות והפוליטיות שבסתר ליבן רוצות לעקור את המוסד הזה משורשו.